מלחמה ושלום ברובע היהודי והרובע הארמני

העיר העתיקה בנויה עד היום בתבנית העיר הרומית מ-135 לס' ובה שני רחובות ראשיים צולבים: קארדו (צפ'-דר') ודקומנוס (מז'-מע'). בשנת 1536 חילקו רחובות אלו את העיר ל-4 רובעיה. בין הרובעים היהודי והנצרי הפריד חלקו הצפוני של הקארדו, שהורחב במאה ה-6 ע"י הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס, שהפך אותו ל-Mall מפואר משובץ חנויות ססגוניות, מדרכות רחבות, תעלות ניקוז, שורת עמודים וכביש רחב ידיים.
את הקארדו המפואר הכירו החוקרים ממפת מידבא שנתגלתה ב-1884 בירדן, אך הרחוב עצמו היה קבור תחת מטרים אחדים של שפוכת, ומעליו בתי מגורים שמנעו חפירה ארכיאולוגית.

חורבן שהביא ברכה

במלחמת השחרור לאחר מצור ארוך, דחק הלגיון הירדני את יהודי הרובע לכיכר בתי מחסה והרס עמדות ובתים מסביב. לאחר נפילת הרובע, פוצצו בניינים נוספים כפעולת נקם. ב-1967, שבו היהודים לרובע והתאבלו על הבתים שחרבו, אך הארכיאולוגים חגגו. היתה זו הזדמנות ראשונה לחפור את ירושלים ההיסטורית.

הקארדו נחשף

ב-1971 זכה זוג אדריכלים צעירים במכרז לשיפוץ הציר. הם הציעו לפרופ' נחמן אביגד, לחפור ולחשוף את הקארדו. אביגד הספקן חפר כמה בורות בדיקה, וגילה להפתעתו עמודים ביזנטיים, מה שהביא לחפירת ענק. מעל הקארדו נפרשו קמרונות בטון ועליהם נבנו יחידות דיור. מתחתיהן הלך ונחשף הקארדו במלוא תפארתו.
לאחר חנויות האומנים הצבעוניות, מתגלה הרחוב (ברוחב 22.5מ') במלוא הדרו, המדרכות הרחבות, העמודים התמירים, והריצוף המקורי. בהמשך מוצג העתק העיר ממפת מידבא, בו נזהה בבירור את הקארדו הראשי והמשני, כיכרות וכנסיות משנת 550 לספירה.

ציור הקיר

קבוצת CiteCreacion מצרפת עיטרה מעל 10 קירות בירושלים. הקבוצה מאמינה שיש להנגיש את האומנות להולכי הרגל לא רק במוזיאון. לאחר שלב תחקיר שבו לצרפת, שם הכינו הדפסי ענק אותם הטיסו לירושלים. לאחר ההדבקה משלימים את הציור בצבעים חיים.
הציור מתאר את הרחוב העתיק שוקק חיים עם עגלות, סוסים, גמלים, ומאות מבקרים. בציור הבליעו היוצרים השנונים שפע דמויות עטורות סימבוליקה ביניהם גם טדי קולק, ראש העירייה המיתולוגי, הארכיאולוג נחמן אביגד ועוד רבים. ניתן לעמוד כאן שעה ארוכה ולחפש את כל ה'קריצות' האומנותיות.
https://khaneinkarem.com/site/upload/image/_הקיר של בקארדו. חפשו בו את טדי קולק.jpg
https://khaneinkarem.com/site/upload/image/_הכנסת החורבה ברובע היהודי.jpg

בית כנסת החורבה

'חורבת רבי יהודה החסיד' הוא שם מפתיע לבית כנסת. רבי יהודה החסיד הוביל במאה ה-17 כאלף יהודים במסע משיחי מליטא לירושלים. האוכלוסיה היהודית בעיר כמעט הכפילה את עצמה, הוקמו מבנים ותשתיות לשיכון העולים. גולת הכותרת היתה הקמת בית כנסת בכסף רב שלוו מערביי העיר. כשבוע לאחר תחילת העבודות נפטר רבי יהודה החסיד והותיר אחריו קהילה מפולגת ומיואשת ששרדה בעור שיניה.
לאחר כעשור בו לא שולם החוב בעינו, החריבו המלווים את בית הכנסת, וכל אשכנזי שהגיע לירושלים נתבע להשיב את החוב. במשך מאה שנים לא יכלו אשכנזים לבקר בירושלים. במאה ה-19 גוייסו כספים, החוב שולם ובמקום הוקם בית כנסת ענק בשם 'חורבת רבי יהודה החסיד'.
באופן די אירוני הוחרב בית כנסת 'החורבה' בשנית ע"י השלטונות הירדניים בתום מלחמת העצמאות. בשנות ה-80 הוקמה קשת אחת להנצחת האתר ובשנת 2003 החל פרויקט שיקום. בית הכנסת הנוכחי נחנך בשנת 2010. ניתן לבקר בו בתשלום, לטפס ולהקיף את הכיפה מבפנים ומבחוץ, להתרשם מגדלו והדרו של בית הכנסת, ולהנות מאחת התצפיות היותר מרשימות על העיר העתיקה וסביבותיה.

רובה בחלון

במלחמת העצמאות עמד הרובע היהודי במצור כחצי שנה. עד לנפילתו ניהל הפלמ"ח מערך הגנה שהתבסס ברובו על תושבי הרובע. הקרבות ניטשו מרחוב לרחוב והכדורים שרקו מעל ראשי האוכלוסיה המפוחדת. חדרים בנקודות מפתח הפכו לעמדות הגנה וחומשו בכלי נשק. משהיה ברור שימי הרובע ספורים החליטו התושבים להשחית ולהצפין את כלי הנשק מחשש שיפלו לידי הליגיון.
העמדה בדירה שמעלינו בנויה כגשר בין בתים וחולשת על המעבר לכיוון כיכר בתי מחסה. ב-1967 שב להתגורר כאן מי שהיה קצין במלחמת העצמאות, הוא מצא מספר כלי נשק בבור המים בחצר. את הרובה הזה הציב בחלון לזכר המאבק על הרובע בתש"ח.

קבר אחים בכיכר בתי מחסה

כיכר בתי מחסה הוקמה ע"י כולל הוד במאה ה-19. היו בה דירות לעניים ובית חולים. בסמוך לכיכר רחבה קטנה מצבה צנועה. במלחמת העצמאות החליטו תושבי הרובע הנצורים לקבור כאן את הנופלים בקבר אחים. דרך נקודה זו עזבו התושבים היהודים את הרובע כשהם מביטים בפעם האחרונה על קברי יקיריהם.
האזרחים בין הנופלים חוּיְּלוּ לאחר מותם והוכרו כחללי צה"ל. לזכרם הוקמה אנדרטה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. לאחר מלחמת ששת הימים הועברו הגופות לקבר אחים בהר הזיתים. בין הנופלים הילד ניסים גיני, שהיה בן פחות מ-10, ושימש כתצפיתן וקשר, הוא נורה למוות על ידי צלף יום אחד לפני כניעת הרובע.

דו-קיום ברחוב חב"ד

על פי החלוקה ההיסטורית נמצא רחוב חב"ד ברובע הארמני. מתוך 40,000 תושבי העיר העתיקה פחות מ-2% הם ארמנים, וגם ברובע הארמני הם מיעוט. נמצא כאן עדות נוצריות אחרות, את הפטריארכיה הסורית וכמה מסגדים. שימו לב למקטע הרחוב שמולנו.
בקרבת החומה עומד בית מגורים גדול. על גגו מתנוססים דגלי ארמניה. מימינו מסגד. בבית הסמוך מותקנת מזוזה וגרות בו משפחות חרדיות, במבנה הבא שתי חנויות מוסלמיות הפתוחות בשבת ואף ביום כיפור, בקצהו גרם מדרגות קטן מעוטר בצלב, ולאחריו מנזר יווני אורתודוכסי. איך כל אלו חיים זה לצד זה? הרבה יותר טוב מכפי שמשתקף במדיה.

חצר הכנסיה הארמנית

ארמניה היתה הממלכה הראשונה בעולם שהתנצרה (שנת 301 לס') ומאז יש לה דריסת רגל רחבה בירושלים. הארמנים סבלו מאות שנים מרדיפות ואף רצח עם. שער הכניסה לפטריארכיה הארמנית הוא בן 300 שנה, עשוי ברזל יצוק ומאובזר בשלל בריחים ומנעולים וממחיש היטב את הצורך של הקהילה להתגונן ולהסתגר.
בחצר נבחין בצלב הארמני המעוטר בעלים: החיים מתוך המוות. מבעד לגדר נראה קרש עץ תלוי בשרשראות עליו הקישו הארמנים בפטיש במשך מאות שנים בהן נאסר עליהם לצלצל בפעמונים.
הפסלים המגולפים עשויים אבן קצ'קר אדומה מהרי הקצ'קר, ועל הקירות עיטורי קרמיקה ארמנית, סגנון ייחודי שפותח בירושלים לפני מאה שנה. בדרך מן הכנסיה נוכל להבחין לאורך הרחוב בכמה וכמה סדנאות ייצור ועיטור של קרמיקה ארמנית מרהיבה ביופיה.

מודל כנסיית הקבר בכנסיית המשיח

מלחמת קרים במרחק 1,500 ק"מ מכאן, השפיעה בעיקר על חלוקת כנסיית הקבר בין העדות הנוצריות בעיר. בשנת 1856, לצורך התווית ה'סטטוס קוו' הנהוג עד היום, הגישו העדות את תרשימיהן המפורטים לסולטן. הוא קיבל כאב ראש, ודרש לבנות מודל תלת מימדי של הכנסיה.
את המודל ייצר מהנדס העיר המיתולוגי קונראד שיק, שבנה בין השאר את מאה שערים, טליתא-קומי, בית המצורעים, בית תבור ועוד. המודל העצום עשוי דיקט, ומורכב מיותר ממאה חלקים שנצבעו ב-12 צבעים. במשך שנים היה המודל המסמך הרשמי ביישוב כל מחלוקת בכנסיה.
שיק יצר את הדגם בבית המלאכה של המיסיון, ומלבדו מוצגים במקום דגמים נוספים מעשה ידיו.
https://khaneinkarem.com/site/upload/image/_כנסיית הקבר של קונרד שיק בכנסיית המשיח.jpg

גלריית באסם

למרות שחלפתי על פניו אינספור פעמים לא הבחנתי בו. מבחוץ הוא נראה כמו עוד חנות עתיקות, אבל בפנים מסתתר בית הקפה הכי קסום בעיר העתיקה. אל תאמינו לי - בואו לבדוק בעצמכם.
את המקום פתח באסם בשנת 1983, כחנות עתיקות. לאיש היה סטייל, לא עוד גיבוב של צלמיות עץ זית למכירה סיטונאית לקבוצות צליינים, אלא עתיקות בעלות ערך למביני דבר. בשנת 2014 באסם נפטר, ואחיינו עיסאם באיאן שידרג את המקום לזכר דודו היקר. כיוון שממכר עתיקות אינו מקור הכנסה יציב, החליט לפתוח גם קפה קטן וחנות ספרים מבלי לפגוע באופי היחודי. התוצאה: בית קפה מתוק ואותנטי נטוע בחיק עתיקות יפהפיות ומדפי ספרים. הכל בטוב טעם. בחלק הקדמי שולחנות, בירכתי החנות ספות וכורסאות סביב מגשי נחושת עגולים. ציורי אומנים פלסטיניים מודרניים (לא פולטיים) מעטרים את הבאר והקירות.
עיסאם, אדם עדין ונעים הליכות מגדיר עצמו אפרו-פלסטיני. סבו מסנגל וסבתו מיריחו. הוא מקבל את קהל המבקרים המגוון בברכה. בשנת 2019 זכה בתואר 'הקפה המצטיין' של טריפאדוויזר, ואז בדיוק פרצה הקורונה. המקום שרד ושוקק חיים. ותחושת המרגוע נשמרת גם כשהמקום מלא.
https://khaneinkarem.com/site/upload/image/_בבית הקפה שלו.jpg
דף הבית / בלוג / מלחמה ושלום ברובע היהודי והרובע הארמני