הכפר עין כרם הוא אחת הפינות הקסומות והייחודיות בארץ. באופן רשמי זו שכונה של ירושלים, אך למעשה זהו כפר ציורי הנושק לטבע, ומהווה חיבור חד-פעמי בין עיר לכפר הנטוע בלב בוסתנים, לבין החורש הטבעי של יער ירושלים. בזכות הנוף הירוק של הרי ירושלים, בתי האבן הציוריים, סדנאות וגלריות האומנות, ויחידות האירוח החמימות, מושך אליו הכפר מדי שבוע אלפי תיירים הבאים לטייל בשבילים ובסמטאות, להנות מן האווירה, ולקנח בסעודה טובה במסעדות ובתי הקפה שבלב הכפר.
עין כרם היתה תמיד חלק מהעורף החקלאי של ירושלים. בכפר רצף ישובי מהמאה ה-18 לפ"ס ועד ימינו. תושבי ממלכת יהודה בתום ימי הבית הראשון אפילו לא הוגלו לבבל ונותרו בכפר מאות שנים. בשטח הסובב את הכפר נבנו טרסות, ניטעו בוסנתים והוקמו שׁוֹמֵרוֹת - מגדלי אבן להגנה ואיסום הפירות והתבואה. חלק מהשומרות בנות 2500 שנה ויותר. כבר בתקופה הרומית עמד כאן כנראה מקדש לונוס ואדוניס שפסליהם נתגלו בחצר כנסיית יוחנן.
בתקופה הביזנטית זוהה הכפר כמקום לידתו של יוחנן המטביל שנחשב בנצרות למבשר של ישו. יוחנן יסד תנועה יהודית שפרשה בערבות יריחו, שם החל להטביל אנשים בירדן. הטבלת ישו בידי יוחנן היא אירוע מכונן בנצרות. מסופר גם שהיתה לו עדת תלמידים שהלכו בדרכו - דרך של פרישות וצניעות.
קדושת יוחנן המטביל משכה אל הכפר אלפי צליינים ומאמינים שעלו לרגל למקום לידתו בלב הכפר, שם הוקמה כנסיה עוד במאה ה-4 לספירה. בשולי הכפר עומדת עד היום כנסיית הביקור, המקום בו נפגשו אלישבע, אם יוחנן, עם קרובתה מריה, אמו של ישו, כשהיו השתיים בהריון.

בתקופה הצלבנית הוקמה על חורבות הכנסיה הביזנטית כנסייה גדולה ומפוארת, בה הכריז המלך באלדווין השני על הקמת המסדר ההוספיטלרי - 'אבירי יוחנן הקדוש', החיים כיום באי מלטה.
כשגירשו הממלוכים את הצלבנים שרדה הכנסיה, אך הכפר ניטש. מסורת מן המאה ה-13 מספרת על חאג' אבו סאל, שלאחר שנות בצורת ארוכות בא אל מעיין הכפר החרב, התפלל לגשם ותפילתו נענתה. המים השופעים שפרצו מן המעיין זיכו אותו בשם המעיין הנדיב – עין כארם,
במאה ה-14 התיישבו במקום סוּפים – פלג מתון מאד באיסלאם, שייסדו את הכפר בטקס צנוע, בו קראו שיר סוּפי המקבל בפתיחות כל צורת סגידה לאל ודוגל באהבה. אולי זו דמותו הענווה והעדינה של יוחנן המטביל שנסכה על עין כרם אופי צנוע, סובלני, ואוהב אדם.
האוכלוסיה הערבית בכפר היתה ברובה מוסלמית ובחלקה נוצרית. בתי הכפר נבנו באופן אורגני מאבני המקום ללא תכנון מראש. הבתים שצמחו בין הבוסתנים הטובלים בירק מעניקים לעין כרם את המראה הייחודי והאווירה הפסטורלית.

במאה ה-19 משכה עין כרם אנשי רוח ונדבנים רבים. וביניהם האב אנטונין קפוסטין שרכש אדמות בכפר, והקים בו מנזרים וכנסיות, הנסיכה יאלזבייטה פיודורובנה, שנמלטה מן התככים בחצר הצאר, וחיפשה חיי פרישות ונדבנות בקרב הנזירות הרוסיות. הכומר אלפונס רטיסבון, יהודי מומר מצרפת, הקים כאן את מנזר האחיות ציון, ובו בית יתומות גדול. הגנרל צ'ארלס גורדון, גיבור מלחמת קרים, שהיה מושל של כמה מדינות באפריקה התגורר בכפר כשנה והתחקה אחר עקבות יוחנן המטביל. בתקופה זו נבנו ושופצו מנזרים וכנסיות רבים.
במלחמת העצמאות נכבש הכפר על ידי כוחות הגדנ"ע, והבתים הנטושים סבלו מהזנחה. רחל ינאית, אשתו של בן צבי הנשיא, הקימה בבתים הנטושים את בית הספר החקלאי עין כרם. לאחר קום המדינה הובאו אל הכפר עולים חדשים מתימן וצפון אפריקה. מסופר שהעולים סירבו לרדת מן האוטובוסים בשל היעדר תשתיות, והמצב הירוד של הבתים. אלו שהשכילו לראות את הפוטנציאל התיישבו בכפר, ורבים מהם חיים כיום בבתים המרשימים והנחשקים בארץ.

כיום חיה בכפר בהרמוניה אוכלוסיה מגוונת: אומנים ואנשי עסקים, סטודנטים וסוחרים, חרדים וחילונים, בני כל עדה ומעמד כלכלי. האופי הפתוח והחם של השכונה הוליד כאן קהילה פעילה ותוססת, שהקימה גם כמה גינות קהילתיות המציעות שלל פעילויות לתושבי השכונה וגם לאורחים.
בכפר מתקיים פרויקט אירוח של כעשר נשים העוסקות כל אחת במלאכת יד עתיקה שונה, ובהן רעיית צאן, קליעת סלים, אריחים מאוירים, ציור, ריבות ביתיות ועוד. הללו פותחות את ביתן למבקרים, מציגות את פרי עמלן ומספרות את סיפורן האישי - סיפורה של עין כרם.
מאז ראשית שנות האלפיים הוקמו בכפר חדרי אירוח ומלונות רבים המציעים חופשה מושלמת בעין כרם בלב הבתים הציוריים של הכפר. את התושבים הטיפוסיים תפגשו לא במסעדות ולא בבתי הקפה, מקום המפגש השכונתי הוא לא אחר מאשר חנות הירקות האורגניים המציעה גם קפה וקינוחים טבעוניים.

דף הבית / בלוג / עין כרם - כפר עתיק במערב ירושלים